על FlowSaga

למה בניתי את FlowSaga

בפעם הראשונה שהשתמשתי בתוסף Flow של מישהו אחר, בהיתי בו עשר דקות שלמות. לא הבנתי אותו. לא שהוא היה מכוער. באמת לא הצלחתי להבין מה הדבר הזה עושה — לא הצלחתי לפענח את שמות הכפתורים, לסדר לא היה היגיון, וכשלחצתי על משהו לא הבנתי מה קרה.

חרקתי שיניים ועברתי עליו פעם אחת עד הסוף. הוא לא פתר אף בעיה. ידעתי מה אני רוצה. התמונה הייתה שם, בראש שלי. פשוט לא הצלחתי להוציא אותה.

ישבתי מול המסך ההוא ותסכול עלה לי בחזה. לא כעס על הכלי — כעס על עצמי. התחלתי בתקווה שכלי יעשה אותי טוב יותר בזה. יצאתי בתחושה שאני טיפש.

מאוחר יותר הבנתי משהו. זו לא הייתה אשמתי.

לפני שאפשר להיות טובים במשהו, יש דלת. צריך להיות מסוגלים לקרוא אותה ולרצות להשתמש בה, עוד לפני שהתרגול יכול בכלל להתחיל.

שימו את הדלת גבוה מדי, ולא משנה כמה אתם מוכשרים. נשארים לעמוד בחוץ. האנגלית שלי חלשה. התוסף ההוא היה רק באנגלית, שאינה השפה שלי, והממשק היה מסובך; לא הצלחתי לקרוא אותו. אז החלטתי לבנות משלי. כזה שאני יכול לקרוא, וגם אתם. בניתי את FlowSaga בגלל היום ההוא.

מאיפה בא השם: סאגה, אלת הסיפור

במיתולוגיה הנורדית יש מקום שנקרא Sökkvabekkr — „הנחל השקוע”. גלים צוננים זורמים בו ואף פעם לא נעצרים. אודין הולך לשם כל יום.

אישה מחכה לו. שני גביעי זהב. הם שותים. הם משוחחים. כל יום, בלי יוצא מן הכלל. מה הם אמרו? אף אחד לא כתב את זה.

הרבה אחר כך, מישהו כתב את האלים הנורדיים בספר. יש בו רשימה של אלות — שש־עשרה. הראשונה, אשתו של אודין. השנייה, היא: Sága. עליה, הספר שומר משפט אחד בלבד: היא גרה ב-Sökkvabekkr, וזה מקום גדול.

מה פירוש שמה, החוקרים מתווכחים עד היום. צד אחד אומר לראות. הצד השני אומר — סיפור. היא דיברה כל יום. אף משפט לא שרד.

רעיון שאף פעם לא מומש, שאף פעם לא נכתב, כאילו לא התרחש מעולם.

‏Saga פירושו „סיפור” בנורדית עתיקה. Flow הוא ה-Google Flow שבו אתם יוצרים סרטונים — והנחל שבו גרה סאגה. הסמל שלנו הוא ספינה ארוכה, כמו זו שבמיתוסים: הניפו את המפרש והרוח לצדכם; כשאין בו צורך, הוא מתקפל כמו בד אל הכיס. ה-S שעל המפרש הוא Saga.

מאה ושלושה־עשר עגלים

שלוש אחר הצהריים, וכבר חושך מצרים. זו איסלנד, לפני אלף שנה. אין מלך. אין חצר. אין עיר. רק אש, והאנשים סביבה. מישהו מתחיל לספר: ריב משפחות, תביעה משפטית, הריגה.

במאה ההיא, סיפור שסופר פעם אחת — נעלם. ספרו אותו שוב בחורף הבא והפרטים זזים; דור אחרי כן המספר מת, והסיפור נקבר איתו.

האיסלנדים לא השלימו עם זה. הם החליטו לכתוב אותו. אבל לא היה נייר. כדי לכתוב, היה צריך לשחוט עגל: לפשוט את עורו, לגרד אותו עד שיהיה דק, לייבש אותו. עור אחד, מקופל לשניים, נתן שני דפים בלבד. כתב היד הגדול ביותר של איסלנד בימי הביניים, Flateyjarbók: מאתיים עשרים וחמישה דפים — מאה ושלושה־עשר עגלים.

ובאי הזה, פרה חולבת אינה עושר. היא ההבדל בין ילדים ששורדים את החורף לבין ילדים שלא. במקומות אחרים באירופה, באותן מאות שנים ממש, כתיבה יקרה כל כך הוקדשה ללטינית: לתנ״כים, לקדושים ולשושלות מלכים. האיסלנדים הוציאו אותה על המילים שלהם, על האנשים שלהם, על הסיפורים שלהם.

לא כדי שיהיה להם סיפור. כדי שהוא באמת יתקיים.

אל תכו

המאה השלוש־עשרה. איסלנדי בשם Snorri Sturluson מבחין במשהו נורא: המשוררים הצעירים כבר לא מסוגלים לקרוא את השירים הישנים. מלאכה שעברה מדור לדור במשך מאות שנים עומדת להישבר בידי הדור שלו.

הוא יכול היה פשוט להיאנח. רוב האנשים עושים כך. הוא לא. הוא ישב וכתב ספר. לא שירה. מדריך: מה פירוש המילה הזאת, מאין בא הדימוי הזה, איך משתמשים בו. בשביל מי שעדיין רצה לכתוב, ולא הצליח לקרוא.

מה שהוא בנה היה דלת. והוא הנמיך אותה.

שנת 1241. העשרים ושלושה בספטמבר. לילה. אנשים פורצים לביתו. מילותיו האחרונות, שלוש בלבד: Eigi skal höggva. אל תכו.

הוא לא שורד. הספר שורד. כמעט כל מה שהעולם יודע על המיתולוגיה הנורדית בא מאותו ספר. כולל רשימת האלות. כולל אותה שורה יחידה על סאגה.

מה FlowSaga עושה

עכשיו תורכם. ליצור סיפור כבר לא עולה עגל. הקלידו כמה שורות ויש תמונה, בתנועה.

אבל החלק הקשה אף פעם לא היה ההקלדה. הקשה הוא שיש לך רעיון טוב ואין דרך לחדד אותו, אין דרך לעשות את הצעד הבא. וכשאתם סוף סוף יוצרים את הסרטונים, אתם פותחים את תיקיית ההורדות ושמות הקבצים הם ג׳יבריש — אי אפשר אפילו לדעת מה זה מה.

FlowSaga מנמיך את הדלת, ואז לוקח על עצמו את הכריכה.

הדלת הגבוהה ביותר היא השפה. לא ממשק קשה. פשוט אין בכלי את המילים שלכם. FlowSaga מדבר 91 שפות ממשק. לפני אלף שנה, אירופה שמרה את הכתיבה ללטינית; האיסלנדים כתבו את הסיפורים שלהם במילים שבהן דיברו באמת. אנחנו בצד של האיסלנדים.

הדלת השנייה היא הזמן. שלושים שניות — זה הרף שאני מציב: פתחו אותו, ותוך שלושים שניות אתם צריכים לדעת איך להתחיל. ואז, עשרות רעיונות בבת אחת, נוצרים אחד אחרי השני, כל אחד נשמר בסדר עם הכותרת שנתתם לו, בתיקייה שבחרתם. התיקייה הזאת הופכת לאט לאט לספר משלכם.